ראה:
מידַחֶה מַדְחֵפָה,
מַדְחֵפֹת [נ'] (דחף) מילה יחידאית במקרא, כאמור בפסוק: "איש חָמָס... יְצוּדֶנוּ לְמַדְחֵפֹת" (תהילים, קמ, 12) ופירושה:
1. מכשול; או:
2. שטח גדור שבו מלכודות וחפירות ולשם מכוונים הציידים את בעלי החיים מָדַי(sup)1 (/sup) [שפ"ז] 1. בן יפת ואחי יוון, כאמור בפסוק: "בני יפת... וּמָדַי וְיָוָן" (בראשית י, 2)