_ פירוש

במקרא, חומרים רבים שימשו לכתיבה. כתיבה באבן בעזרת האיזמל והפטיש הייתה מקובלת בתקופה קדומה ביותר (איוב יט, 24-23), היו אבנים שטויחו בטיח ועליהם כתוב בצבע (דברים כז, 2-3). לעִתים היו האבנים מלוטשות במפסלת (שמות לא, 18). שברי כלי חרס שימשו גם הם כחומר כתיבה. אלה ידועים בשם אוסטרקאות שכתבו עליהם בעזרת עט דיו. היו חרסים שעליהם חרטו בכלי חד (יחזקאל לז, 16). בארץ ישׂראל השתמשו רבות גם בקלף שעליו כתבו בעט ובדיו. הכתיבה על חומרי כתיבה קשים כגון אבן, חרס ועץ נעשתה באמצעות החרט - שהיה עשוי בדמות קנה מחודד (ישעיה ח, 1). על חומרים רכים כגון הפפירוס והקלף כתבו בעט שהיה עשוי קנה מחודד או מתכת קשה (ירמיה יז, 1). הכתיבה בעט הייתה מהירה יותר והכתב ברור וקריא (תהילים מה, 2).
הדיו הייתה צבע הכתיבה העיקרי. הדיו השחורה נעשתה מפיח, שרף, שמן זית ומים. בתוספת חומר אדום נעשתה הדיו האדומה. הדיו נשמרה כחומר סמיך בכסת שהייתה בחגורתו של הסופר. לפני הכתיבה היו מדללים אותה במים. הסופר נשא את עטיו, סכינו וקסתו באזור מותניו. (יחזקאל ט, 2). הסופרים כתבו ספרים ומגילות. המגילה נכתבה על חומר שקל לגולל אותו. (ירמיה לו, 29-17).
ראו: כתיבה

***