עדִי, כאמור בפסוק: "הפְאֵרִים והַצְעָדוֹת והקִשרִים וּבָתֵּי הנפש והלְחָשִים" (ישעיה ג, 20). בימי קדם נהגו עדיים רבים לחלקי הגוף השונים וכן מספר עדיים קטנים שהיו תלויים על הצוואר באמצעות חוּט טווי או חוטי מתכת. לרוב העדיים הללו היה ייעוד דתי־מָגי ונראה כי שמות, כגון בית נפש ולַחַש, משַמשים כשמות כוללים, ואלה היו דמויות של אלים מצריים וסמליהם ששימשו כ"לחש" נגד עין הרע
***