1. [תנ] איש ההורג אדם בזָדון: ולא ימות הרֹצח עד עָמדו לפני העדה למשפט (במדבר לה, 12); רוצח שגלה לעיר מקלט (שביעית י, ח); הרוצח הסדרתי נתפס
2. [תנ] אדם שהרג אחר - אִם במזיד ואם בשגגה: "וְנָס שָמָהּ רֹצֵחַ מַכֵּה נפש" (במדבר לה, 11)
3. [עח] עושֶׂה מַעשֵׂי עָוֶול ורֶשע, אכזר: מעשיו מעשי רצח והוא, העושה אותם, רוצח
אנגלית: killer ,murderer
***