_ פירוש

פירוש

תֶּֿבֶן

(מקרא)

1. חלקי קני צמחים, חלקי קש התבואות שהתפוררו בשעת הדַיִש ושימשו כְּמָזוֹן לְבַהמוֹת הבית: וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים (בראשית כד, 32)
2. [תנ] קַש מקוּצץ או מעוּך וּמפורָר: לקשש קש לתבן (שמות ה, 12); התבן והקש אינם נמנים ולא נמדדים (מדרש רבה במדבר א)
3. [עח] (בהשאלה) דָבר חסַר עֵרך (כנגד: בַּר): רק תבן הוא ואין לייחס לו חשיבות רבה
4. [עח] (בהשאלה) דבר חַלש הנשבּר על נקַלה: כַּתֶבן הוא נשבר ברגעים קשים
אנגלית: straw

דקדוק למילה _

[ש"ע; ז'; תֶבֶן-, תִבנו] <תבן>

ביטויים עם המילה _

← בורר את הבר מן התבן
← כתבן לפני רוח
← מכניס תבן לעפריים

מקור המילה _ (אטימולוגיה)

מילה שמקורה אכדית, שפה שמית ששימשה במסופוטמיה בשנים 2300 עד 500 לפה"ס והחליפה את השומרית כלשון היום-יומית של האזור. לעתים האכדית נקראת בבלית-אשורית משום שיש לשפה שני דיאלקטים, אבל ההבדל ביניהם זעום.

מילים נרדפות למילה _

תֶבֶן (תוצאה דומה)
חָציר , חשַש , מִספּוא , עֵשֶׂב יָבֵש , פּסולֶת , קַש , שַחַת [שדה סמנטי: תבוּאה]

חרוזים למילה _

אֶבֶן, אָוֶון, גָוֶון, יָוֵון, לוֹבֶן, תֶּבֶן