_ פירוש

פירוש

קֵן¹

(מקרא)

1. [תנ] מקום משכנם של העופות: גם צִפוֹר מָצאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ (תהילים פד, 4)
2. [תנ] האפרוחים שבקֵן: כנֶשר יָעיר קִנו (דברים לב, 11)
3. [תנ] (בהשאלה) בית, מעון, חיק המשפחה: וָאֹמַר עם קִנִּי אֶגְוָע (איוב כט, 18)
4. [תנ] בֵּית חרָק (נמָלים, צרָעות): כי יִקָרֵא קַן צִפּור לפָנֶיךָ... (דברים כב 6)
5. [תמ] מקום מִקלט, נַחלה, מעון: וכשבאו לארץ ישראל מצאו להן קן (מדרש רבה שמות כ); בביתם מצא הילד העזוב קן (תנו דעתכם להבדל בין כֵּן לבין קֵן)
אנגלית: nest; dwelling place; shelter

דקדוק למילה _

[ש"ע; ז'; קֵן- וגם קַן-, קִנים, קִנֵי-, קִנו] <קנן>

ביטויים עם המילה _

← פורח מהקן

מקור המילה _ (אטימולוגיה)

מילה שמקורה אכדית, שפה שמית ששימשה במסופוטמיה בשנים 2300 עד 500 לפה"ס והחליפה את השומרית כלשון היום-יומית של האזור. לעתים האכדית נקראת בבלית-אשורית משום שיש לשפה שני דיאלקטים, אבל ההבדל ביניהם זעום.

מילים נרדפות למילה _

קֵן
[ש"ע]
1. בַּיִת , דירה , חֶדֶר , מאוּרה , מָדור , מָעון , מִקלָט , תָא [שדה סמנטי: בַּיִת]

2. בֵּית יונים , לוּל , מאוּרה , שובָך [שדה סמנטי: עוף]
3. מִשפָּחה [שדה סמנטי: מִשפָּחה]

חרוזים למילה _

אִיכֵּן, הִזדַקֵן, היתַקֵן, הִשתַכֵּן, הִתמַסכֵּן, הִתעַדכֵּן, הֶתְקֵן, הִתרוקֵן, זָקֵן, יְאַכֵּן, יִזדַקֵן, יִיתַקֵן, ימַכֵּן, ימַסכֵּן, ימַשכֵּן, יסַכֵּן, יתַכּן, כֵּן, להיתַקֵן, מְאַכֵּן, מִזְדַקֵן, מִיתַקֵן, מְמַכֵּן, מְמַסְכֵּן, מְרוֹקֵן, מִתמַכֵּן, מִתְעַדְכֵּן, מְתַקֵן, מְמַשְׁכֵּן, מְסַכֵּן, מִסְכֵּן, מִסְתַּכֵּן, מְעַדְכֵּן, מְשַׁכֵּן, מִשְׁתַּכֵּן, מְתַכֵּן, מִתְמַכֵּן, מִתְמַסְכֵּן, מִתְרוֹקֵן, עַל־כֵּן, קֵן, שֶכֵּן