_ פירוש

1. עם שמיוחד לצאצאיו של כשד בנו של נחור - הוּא עם בבל שארצו הייתה באזור הפרת והחידקל, כאמור בפסוק: "וישלח ה' בו את גדודֵי כשדים" (מלכים ב' כד, 2). הכשדים היו עם של שודדים שפשטו מהמדבר (איוב א, 17). הם נדדו באזור הפרת והחידקל, ובאלף השני לפני הספירה חדרו לערים בדרום בבל. המושג אוּר כשדים (בראשית יא, 28) התפתח בוודאי באותה תקופה שבה התיישבו הכשדים ליד אוּר והקימו מרכז עצמאי משלהם. הכשדים הקימו את בבל החדשה, שבתקופת שלטונו של נבוכדנאצר הגיעה לשיא גדולתה
2. כינוי לקוסמים, כאמור בפסוק: "וְלָאַשָפִים ולמְכַשְפִים וְלַכַּשְׂדִים" (דניאל ב, 2)
ראו גם: כַּלְדִיִים

אנגלית מיוונית ומלטינית: Chaldaeans

***