_ פירוש

1. בן רפוא איש בניימין, אחד המרגלים ששלח משה לתור את ארץ כנען, כאמור בפסוק: "לְמַטֶּה בניָמִן פַלְטִי בן רָפוּא" (במדבר יג, 9). תקופתו: המאה השלוש־עשרה לפני הספירה
2. בן לַיִש, איש בניימין, כאמור בפסוק: "לְפַלְטִי בן לַיִש אשר מִגַּלִים" (שמואל א' כה, 44). הוא פַלְטִיאֵל. שאוּל נתן לו את בתו מיכל לאשה לאחר שנלקחה מדויד (שמואל א' כה, 44). תקופתו: המאה העשירית לפני הספירה
3. כינויו של חֶלֶץ, אחד מגיבורי דויד, כאמור בפסוק: "חֶלֶץ הפַּלטי עירָא בן עִקֵש התקועי" (שמואל ב' כג, 26). תקופתו: המאה העשירית לפני הספירה

***