_ פירוש

פירוש

צוֹרֵר^{2 [תנ]}

(מקרא)

1. שונֵא, גורם צרות, מֵצר, מציק: "צָרוֹר את המדיָנים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם" (במדבר כה, 17)
2. אויֵב: "את בית הָמָן צֹרֵר הַיְהוּדִים" (אסתר ח, 1); "וכי תבֹאו מלחמה בארצכם על הצר הצֹרר אתכם" (במדבר י, 9)

דקדוק למילה _

[ז'] <צרר>

ביטויים עם המילה _

לא נמצאו ניבים וצירופים לערך _

מקור המילה _ (אטימולוגיה)

לא נמצאה אטימולוגיה לערך _

מילים נרדפות למילה _

צורֵר
[ת']
1. אויֵב , יָריב , מיַיסֵר , מעַנֶה , מֵציק , עויֵן , צַר , רַב-טַבָּחים , שׂוטֵם , שׂונֵא [שדה סמנטי: שִׂנאה] | ניגודים: אוהֵב, יָדיד

2. אוגֵד , אורֵז , חובֵש , חוגֵר , כּורֵך , כּורֵך יַחַד , מאַלֵם , מהַדֵק , מחַבֵּר , מצַמֵד , מַצמיד , מקַשֵר , סוגֵר , עוטֵף , צָר , קושֵר [שדה סמנטי: אריזה] | ניגודים: מפַזֵר, פּורֵם, פּותֵחַ

חרוזים למילה _

לא נמצאה חריזה לערך _