_ פירוש

פירוש

דָּן³[תנ]

(מקרא)

1. (מלשון דין) שופט, תובע למשפט, עושׂה שפטים: "לא יָדוֹן רוּחִי באדם לעֹלם" (בראשית ו, 3), ויש מפרשים שהוא לשון מָדון, ריב (ראה פירוש רש"י)
2. נהיה שופט ומושל: "וגם אתה תָּדִין את בֵּיתי" (זכריה ג, 7)
3. מִתְדַּיֵּן: "ולא יוכל לָדִין עִם שתַּקִיף ממנוּ" (קוהלת י, 10)

דקדוק למילה _

[פ'] <דון>

ביטויים עם המילה _

לא נמצאו ניבים וצירופים לערך _

מקור המילה _ (אטימולוגיה)

לא נמצאה אטימולוגיה לערך _

מילים נרדפות למילה _

דָן
[פ']
1. בּודֵק , בּוחֵן , לומֵד , מַסיק , מֵסיק , מעַיֵין , מַעריך , מַשקיף , סוקֵר , שוקֵל [שדה סמנטי: בּדיקה]

2. אומֵר , גוזֵר , חורֵץ , חורֵץ מִשפָּט , חורֵץ-דין , טועֵן , מוַוכֵּחַ , מוכיחַ , מַחליט , מידַיֵין , מיַיסֵר , מַעניש , מצַוֶוה , מִתפַּלמֵס , עונֵש , פּוסֵק , פּוקֵד , קונֵס , שופֵט [שדה סמנטי: משפט] | ניגודים: פּוטֵר

חרוזים למילה _

לא נמצאה חריזה לערך _