_ פירוש

← נקטף באִבו
← מת באִבּו
לא נמצאו ניבים וצירופים לערך _

מהשורש <אבב> (משמעותה צמיחה). מקור המילה אכדית. שפה שמית ששִמשה במסופוטמיה בשנים 2300 עד 500 לפה"ס והחליפה את השומרית כלשון היום-יומית של האזור. המילה הפכה מילה משותפת לשפות שמיות שונות כגון ארמית, ערבית: אַבּ, אכדית abu ועוד. אב הוא החודש החמישי בלוח השנה בתנ"ך. פירוש המילה אבו הוא קנים והשם בא לציין את מועד כריתת הקנים בחקלאות. ארמית אינבּא (השווה: אביב). הניקוד וההטיות של אֵב הוא כמו של לב (לבו ~ אבו)

[ש"ע] 1. לִבלוּב, פּריחה, צֶמַח רַענָן, צמיחה [התהוות] > קמילה 2. לַחלוּחית, רַענָנוּת [פּריחה] 3. יַלדוּת, נעוּרים, עלוּמים [נעוּרים] > בַּגרוּת, זִקנה