_ פירוש

פירוש

אִישׁ¹ [תנ]

איש ואישה

1. הזָכר בבני אדם בגיל הבגרות, גבר: "איש או אישה" (שמות כא, 29);
2.(בהשאלה) הזָכָר בבעלי החיים: "מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה, איש ואשתו" (בראשית ז, 2);
3. (בהרחבה) אדם, מישהו, פלוני, וברוב השימושים גברים ונשים: "אם בהמה אם איש לא יחיה" (שמות יט, 13); איש אחד חיפש אותך;
4. בעל לאישה: "איש נעמי" (רות א, 50); "איש ואישה זכו - שכינה ביניהן" (סוטה יז)
אנגלית: man, person; husband

דקדוק למילה _

[ש"ע; ז'; איש-, אנָשים, אַנשֵי- וגם אישים, אישֵי, אישו]

ביטויים עם המילה _

← אנשי בראשית
← אנשים אחים
← אנשי היחד
← אנשי הסרך
← אנשי כנסת הגדולה
← במקום שאין אנשים השתדל להיות איש
← חדל אישים
← מצוות אנשים מלומדה

מקור המילה _ (אטימולוגיה)

מילה שמקורה ארמית (אינשא) ומצויה גם בשפות אחרות באזור כגון מואבית, פיניקית ולשונות דרום ערב העתיקות. ארמית היא לשון שמית המדוברת באזורים מסויָמים עד היום, בדיאלקטים שונים. ארמית הייתה לשון מדוברת על ידי היהודים, במיוחד גולי בבל במשך מאות שנים ואף חדרה לספרותנו החל במקרא ועד לתלמוד הבבלי ולמדרשים. בעת החדשה, נטלה העברית מילים רבות מארמית והתאימה אותם למערכת המורפו-פונטית שלה. יש חוקרים שסבורים שהשורש של המילה הוא <אנש> בדומה למקבילה הערבית אִנְס. אחרים סבורים שהשורש שלה הוא <אוש> או <אשש> במשמעות חוזק

מילים נרדפות למילה _

איש (תוצאה דומה)
[ש"ע]
1. אָדָם , אינדיבידוּאוּם , אינדיבידוּאָל , אנוש , אנָש , בָּחוּר , בֵּן , בֶּן אָדָם , בֶּן חַווה , בֶּן תמוּתה , בֶּן־אָדָם , בַּר , בַּרנָש , בָּשָׂר , בָּשָׂר־וָדָם , גֶבֶר , גַברָא , הומו־סַפּיַינס , זָכָר , טיפּוּס , יָחיד , ילוּד אישה , יצוּר , מישֶהוּ , פּלוני , פּרָט , שאֵר [שדה סמנטי: אָדָם, אנושוּת] | ניגודים: אישה

2. אָדון , בֶּן לוָויה , בֶּן-זוּג , בַּעַל , מַר [שדה סמנטי: מִשפָּחה] | ניגודים: אישה

3. אַמיץ , גיבּור , חָזָק [שדה סמנטי: גבורה] | ניגודים: חלש, פחדן

4. אֶזרָח , בֶּן אֶרֶץ , בֶּן עיר [שדה סמנטי: אוכלוסיה]

חרוזים למילה _

אַבְאִיש, אִיש, הִבְאִיש, יַבְאִיש, לְהַבְאִיש, מַבְאִיש, נַבְאִיש, תַבְאִיש, איש, יַבאיש, להַבאיש, וְאָנוכִי תולַעַת וְלא אִיש, איש איש, דרוסַת איש, לִפְנֵי שֶבֶר יִגְבַה לֶב אִיש, רַבות מַחשָבות בְלֵב אִיש