_ פירוש

מילה שמקורה ארמית שהיא לשון שמית המדוברת באזורים מסויָמים עד היום, בדיאלקטים שונים. הארמית האריכה ימים יותר מכל לשון אחרת וכבר לפני כ-3000 שנה הייתה שפת הדיפלומטית במזרח התיכון דבר שעזר להתפשטותה. חדרו לתוכה מילים משפות האזור כגון פרסית שהייתה לשון המדינה של פרס, מילים יווניות ועוד. הארמית הייתה לשון מדוברת על ידי היהודים, במיוחד גולי בבל במשך מאות שנים ואף חדרה לספרותנו החל במקרא ועד לתלמוד הבבלי ולמדרשים. בעת החדשה, נטלה העברית מילים רבות מארמית והתאימה אותם למערכת המורפו-פונטית שלה

אִידָךְ, אֶקְדָח, דַךְ, דָךְ, דִידָךְ, הודַח, יודַח, יינָדח, ייקָדח, יִקדַח, מְאוקְדָח, מְבודָח, מְדוכְדָךְ, מָדָךְ, מודָח, מְנודָח, מְשודָךְ, קָדַח, ואידָך, דידָך, מֵאִידָךְ, לדידָך, נידָח

להרחבה ראה:
אח, טבח, מרווח, אבח, מגח, אקדח, גנזך, חח, בטח, טייח, הלכך, אילך, אלח, מונמך, צמח, אנך, מוסך, כסח, ממומעך, הפכפך, צלופח, טפח, מונצח, מצ"ח, לקח, אזרח, אורח, מוחשך, מתח