_ פירוש

1. [תנ] מי שבא לביקור, הֵלֶך, עובר אורַח: וירא את האיש האורח ברחוב העיר (שופטים יט, 17); מי שזימן אצלו אורחים (ביצה ה): האורחים הוזמנו להישאר ללון בביתנו; בתום הארוחה אמא ליד הכיור שוטפת כלים בכפפות גומי ומתעלמת מהאורחים שהזמינה
2. [תנ] מִתאַכסן: לָמָּה תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן (ירמיה יד, 8); אורח ללילה
3. [עח] מי שמבקר בשטח לא לו (כגון ארץ, מחוז) ביָזמתו או לפי הזמנת מדינה זרה: השיירה של הנשיא האורח הייתה מלווה ברכבי הסחה וסירנות מהבהבות
אנגלית: visitor, guest

***