_ פירוש

פירוש

הוֹרֵג^{1 [תנ]}

1. פוגע באחֵר פגיעה הגורמת לו לָמוּת, מֵמית, רוצֵח: ויקם קין אל הבל אחיו ויַהרגהו (בראשית ד, 8); הבעל הָרַג את אשתו באקדח
2. משחית, מקלקל (צמח): יַהרֹג בַּבָּרָד גַּפְנָם ושקמותם בחנָמָל (תהילים עח, 47) (תנו דעתכם להבדל בין עוֹרֵג לבין הוֹרֵג לבין אורג)
אנגלית: kill

דקדוק למילה _

[פ'; הורֶגֶת; הָרַג, יַהרוג, לַהרוג] <הרג>

ביטויים עם המילה _

← הקם להורגך השכם להורגו
← הרגני נא הרוג
← הוצאה להורג
← הורג שתי ציפורים במכה אחת
← מה שלא הורג מחשל

מקור המילה _ (אטימולוגיה)

<הרג> במשקל קוטֵל לציון דו משמעי: הן של הפעולה והן של העושה

מילים נרדפות למילה _

הורֵג²
הַרסָני , חָמוּר , קַטלָני [שדה סמנטי: חיסוּל]

הורֵג¹
[פ']
1. גַזלָן , הורֵס , הָרָג , הָרוג , זובֵחַ , חונֵק , חָרֵב , טובֵחַ , כּורֵת , מהָרֵג , מוקיעַ , מחַסֵל , מַכֶּה , מַכֶּה נֶפֶש , מֵמית , מסַלֵק , מרַצֵחַ , משַחֵת , מַשמיד , נוטֵל חַיִים , קוטֵל , קַטלָן , רוצֵחַ , שוחֵט , תולֶה , תַליָין [שדה סמנטי: הריגה] | ניגודים: יולֵד, מחַיֶה

2. הורֵס , מַחריב , מכַלֶה , מפַגֵר , מקַלקֵל , מקַפֵּחַ , מַשחית , מַשמיד [שדה סמנטי: הריסה] | ניגודים: בּונֶה, יוצֵר

3. מאַבֵּד , משַכֵּל [שדה סמנטי: אובדן]

חרוזים למילה _

אורֵג, דֵירֵג, הורֵג, הִשתָרֵג, הִתבָרֵג, חורֵג, ידָרֵג, יֵיאָרֵג, יֵיהָרֵג, יִיסָרֵג, להֵיהָרֵג, להיסָרֵג, מבָרֵג, מַבְרֵג, מְדָרֵג, מהָרֵג, ממַדרֵג, מְקַטְרֵג, מִשְׂתָרֵג, מִתְבָרֵג, מתַברֵג, סורֵג, עורֵג, קִטרֵג, אורֵג', בורֵג, שׂורֵג, הוצָאה לָהורֵג, אָב חורֵג, אָח חורֵג, אָנו הַמַסֶכֶת וְאַתָה הָאורֵג, בֵן חורֵג, מִטעָן חורֵג, מוצָא להורֵג, מוציא להורֵג