_ פירוש

1. [תנ] מַאכל שנִלעַס והוּעלה מֵהקֵיבה לִלעיסה נוסֶפֶת, בּבּיטוּי:
מַעלֶה גֵירה (בּעל חיים) המעַכֵּל אֶת מזונו עַל-ידֵי שהוּא לועֵס אותו וּמעלֶה וחוזֵר ולועֵס אותו לאַחַר שֶנִבלַע: מעלת גֵרה בבהמה אֹתה תאכלו (ויקרא יא, 3)
2. [יב] (בּהשאלה) חוזר על מה שכּבר אמר: גירה אינה מעלה (עמנואל, מחברת ט); הוא מעלה גֵירה הרי כבר אמר זאת קודם לכן
3. [תמ] שֵם כּולל לחלקי הגוף שבּין הצוואר לַצלָעות: העוקץ והרגל, החזה והגרה ושתי הדפנות (יומא כה א)
4. [תמ] גַרעין הֶחָרוּב: והמערב את הגירה בתלתן (תוספתא בבא קמא ז, ח)

אנגלית: ruminating

***