1. [תנ] בּוּשָה, חרפה, קלון, כלימה: "כבושת גנב כי יִמָצא" (ירמיה ב, 26); "ילְבְשו בֹשֶת וּכְלִמָּה" (תהילים לה, 26); "בושת וכלימה תבוא להם" (רש"י ירמיה ח, 12) (ראו
בושה;
2. [תמ] תשלום פיצוי על בושה שנגרמה עקב נֶזק, חבָלה, פגיעה: "החובל בחברו חייב עליו משום חמישה דברים, בנזק, בצער, ברפוי, בשבת ובבושת" (בבא קמא ח, א);
אנגלית: shame
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה