_ פירוש

1. [תנ] מוּעט במשקלו (ההפך: כָּבֵד): קַל הוא על-פני מַיִם (איוב כד, 18); בזמן שמשאם כבד - טמאין, בזמן שמשאם קל - טהורין (זבחים ג, ב); הוא קל ממנה
2. [עח] שאפשר לַעשׂות או להבין בלי מאמץ, פּשוּט, נוחַ (ההפך: קָשֶה): עבודה זו קלה לביצוע
3. [תנ] זריז, מהיר: קַלים היו רֹדְפֵינוּ מִנִשרֵי שָמָיִם (איכה ד, 19); וְעשָהאֵל קַל ברַגְלָיו (שמואל ב' ב, 18); צבי קל מכל החיות (כתובות קיב.); הוא קל רגליים ומגיע ראשון בכל תחרויות הריצה
4. [תמ] פָּחוּת, חסַר עֵרך, לא חמוּר, מועט, קטן בּכַמוּת או באֵיכוּת: הווי זָהיר בּמִצווה קַלה כּבַחמוּרה (אבות ב, א); העבֵרה שעבר הייתה עברה קלה
5. [עח] קצר: הוא המתין לה רק שעה קלה
6. [תמ] דָבָר קל, קול, קוּלה: קַל הוא שֶהֵקֵלוּ חכָמים בּמַיִם (שבת קא:)
(בדקדוק, ראו: בניין קל)
אנגלית: light, lightweight, easy, small, fast, short

***