_ פירוש

1. [תנ] בעל הילה רוחנית, נעלה מן הבינה האנושית, נעלה ברוח, נשגב, גדול בכוח מיסטי, של תחוּם הקודֶש, שהקדוּשה שורה בּו: וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים בִּכְלִי חָרֶשׂ (במדבר ה 17); ארץ ישראל נחשבת לארץ קדושה (ראו: קדוש נוצרי)
2. [תנ] שמייחֵד את עצמו לַעבודת האלוהים: יְראוּ אֶת ה' קְדֹשָׁיו כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו (תהילים לד 10)
3. [תנ] צַדיק גדול, שָלֵם וטהור במידותיו וּבמוּסָרִיוּתו: יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא (מלכים ב' ד 9); זהו איש קדוש
4. [יב] שמֵת על קידוּש השֵם: היער הזה ניטע לזכר הקדושים
5. [תנ] כּינוּי לֵאלוהים: אין קדוש כַּה' כּי אֵין בִּלתֶךָ (שמואל א' ב 2); הקדוש ברוך הוא (סנהדרין ד, ה)
אנגלית: holy, saintly; nickname of the Lord

***