1.[תנ] טומן גופת מת בּקֶבר: ״תנוּ לי אחזַת קבר עמכם ואֶקבְּרה מֵתי מִלפָני״ (בראשית כג, 4); "כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנוּ ביום ההוּא" (דברים כא, 23); ״שאין קוברין רשע אצל צדיק״ (סנהדרין מז.); טרגדיה איומה היא כשאב קובר את בנו;
2. [עח] (בּהשאלה) מַזניחַ, אינו מטַפֵּל עוד (בּתָכנית, בּרַעיון וכד'): הוא קובר את התכנית במחדלו
***
[פ'; קובֶרֶת; קָבַר, יִקבּור, לִקבּור] <קבר>
← רוצה לקבור עצמו חיים
לא נמצאו ניבים וצירופים לערך _
מקור המילה _ (אטימולוגיה)
מילה שמקורה אכדית, שפה שמית ששימשה במסופוטמיה בשנים 2300 עד 500 לפה"ס והחליפה את השומרית כלשון היום-יומית של האזור. לעתים האכדית נקראת בבלית-אשורית משום שיש לשפה שני דיאלקטים, אבל ההבדל ביניהם זעום.
גָבֵר, גובֵר, דובֵר, הובֵר, הסתנווֵר, הִתחַווֵר, הִתעַווֵר, חָבֵר, חובֵר, חווֵר, חִיוֵוֵר, יידָבֵר, יֵיחָבֵר, ייעָבֵר, ייצָבֵר, ייקָבֵר, יישָבֵר, יסַנווֵר, יעבֵר, כובֵר, להידָבֵר, להיעָבֵר, להיצָבֵר, להיקָבֵר, להישָבֵר, מְסַנְווֵר, מִסְתַנְווֵר, מְעַווֵר, מִתְחָבֵר, מִתְחַווֵר, מִתְעַווֵר, נובֵר, סובֵר, עובֵר, עִיוֵור, צובֵר, קובֵר, שובֵר, אובֵר, הַנְגְאובֵר, טְיובֵר, טובֵר, חָרוז עובֵר, יָמָיו כְצֵל עובֵר, כְצֵל עובֵר, כמוץ עובֵר, כקַש עובֵר, מֵפִיץ אותָם כְקַש עובֵר
קובר פרוש | קובר פירוש | קובר מילון | קובר הגדרה מילונית | קובר מילון עברי | קובר מילון אנציקלופדי | קובר אנציקלופדיה | קובר תרגום
קובר פירוש השם | קובר פירוש המילה | קובר משמעות המילה | קובר ביטויים | קובר דקדוק | קובר לשון | קובר ניבים | קובר אטימולוגיה
קובר מילים נרדפות | קובר ניגודים | קובר חריזה | קובר חרוזים | קובר צירופים | קובר פתגמים | קובר ניבים | קובר תחביר
קובר ביטויים | קובר ציטוטים | קובר ראשי תיבות
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה