_ פירוש

1. [תנ] [ז'] אדמה: ומִן הֶעָפר אשר יהיה בקַרקַע המִשכּן יִקַח הכּהֵן (במדבר ה 17); קַרקַע אינה נִגזֶלֶת (סוכה ל:); כתוצאה מההתנגשות הרגיש כאילו אחיזתו בקרקע אינה כה יציבה
2. [עח] (בגאולוגיה) הקרום העליון של כדור הארץ אשר עליו מתפתחים צמחים: תוואי הקרקע עולה עם הגבעה וגולש ממנה סביב קו החוף המשונן של האגם
3. [עח] תערובת של חלקיקים מינרליים ושל חומרים אורגניים המכסה חלקים מפני האדמה ומשמשת מצע לצומח
4. [עח] שטח אדמה בבעלות כלשהי וכל המחובר אליו, בין טבעי ובין מעשֵׂה אדם
5. [עח] פני האדמה שהאדם נמצא, נע ומתגורר עליהם
6. [עח] שטח המשמש למטרה מסוימת, כגון שדה לעיבוד חקלאי
אנגלית: land

***