_ פירוש

← בכל פרטיו ודקדוקיו

במקורות יש גילויים רבים הסותרים את חוקי הדקדוק המוכרים לנו. הדקדוק העברי המשמש אותנו נוסח רק במאה העשירית, ועד אז השפה התפתחה באמצעות מסורות וכללים אינטואיטיביים, מעין דקדוק טבעי. הדבר בולט בצורות סמיכות רבות, ובעוד מאות רבות של גילויים הנראים לנו היום לא נורמטיביים, כולל שימוש שגוי לכאורה בחוקי זכר ונקבה ועוד. יש להוסיף לכך שלמבנה הסמיכות שימושים רבים, ולא רק שימושי קניין. בדוגמה בפרשת תצא אפשר לראות קשר סמיכות בין 'דבר' לבין הפסוקית הבאה אחריה. מהו ה'דבר'? 'שלא קידמו אתכם בלחם ובמים' (הזירה הלשונית מאת רוביק רוזנטל) את הדקדוק המשמש אותנו חידש במאה העשירית לספירה המדקדק מנחם בן סרוק

אָדוק, אִידוק, בָדוק, בִידוק, דוק, דִקְדוק, הָדוק, הִידוק, יָדוק, לָדוק, נָדוק, סָדוק, סִידוק, צִידוק, תָדוק, ודוק, הִדוק, הידוק, בִדוק, בונְדוק, בידוק, חִדוק, חידוק, יִבדוק, יִסדוק, יַהדוק, יַסְדוק, מִבְדוק, לִבדוק, לבדוק, לִסדוק, לִצדוק, לַהדוק, לסדוק, לצדוק, לֶאדוק, סִדוק, סידוק, צִדוק, צידוק, גְרוגֶרֶת דְרַבִי צָדוק, גרוגֶרֶת דרַבי צָדוק, מִרשַם בָדוק