1. [תנ] מכניס לגוּפו מאכל ומשקֶה דרך הלוע והגרון: בעודה בכפו יבלענה (ישעיה כח 4); וַיְמַן ה' דג גדול לִבְלֹעַ את יונה" (יונה ב, 1), מגמא הוא חומץ ובולע (ירושלמי שבת עו); התינוק הסכים לבלוע רק טיפת מים אחת וסגר את פיו בחזקה; החולה קדח למרות חופן התרופות שבלע
2. [תנ] סופג, קולט, מקבּל אל קִרבּו, לעתים עד ללא הַכֵּר: ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם (במדבר טז 30); הים בלע את הטובע
3. [עח] (בהשאלה) מקבּל בלהיטוּת ובשקיקה: התלמיד בולע דברי תורה מרבו
4. [עח] (בהשאלה) תופס כּליל, תופס עד תום: הנגינה בגיטרה בולעת את כל זמנו הפנוי
אנגלית: swallow
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה