_ פירוש

מילה שמקורה ארמית שהיא לשון שמית המדוברת באזורים מסויָמים עד היום, בדיאלקטים שונים. הארמית האריכה ימים יותר מכל לשון אחרת וכבר לפני כ-3000 שנה הייתה שפת הדיפלומטית במזרח התיכון דבר שעזר להתפשטותה. חדרו לתוכה מילים משפות האזור כגון פרסית שהייתה לשון המדינה של פרס, מילים יווניות ועוד. הארמית הייתה לשון מדוברת על ידי היהודים, במיוחד גולי בבל במשך מאות שנים ואף חדרה לספרותנו החל במקרא ועד לתלמוד הבבלי ולמדרשים. בעת החדשה, נטלה העברית מילים רבות מארמית והתאימה אותם למערכת המורפו-פונטית שלה.

אִלחֵש, בוחֵש, הֶכחֵש, הֶרחֵש, הִתכַחֵש, הִתלַחֵש, הִתרַחֵש, יאַלחֵש, ייבָחֵש, יילָחֵש, יירָכֵש, ילַחֵש, ינַחֵש, כוחֵש, להיבָחֵש, להילָחֵש, להירָכֵש, לוחֵש, מְאַלְחֵש, מַבְחֵש, מְכַחֵש, מְלַחֵש, מְנַחֵש, מְרַחֵש, מִתְכַחֵש, מִתְלַחֵש, מִתְרַחֵש, רוחֵש, רוכֵש, בָצֵק רוחֵש

להרחבה ראה:
אש, מגבש, חובש, יובש, דגש, פילגש, גודש, גודש, בוחש, בוטש, מאייש, מוקש, רכש, גולש, עולש, חרמש, אמש, מנשנש, גועש, טיפש, חופש, אפש, דורש, חורש, בושש