_ פירוש

1.[תנ] נַעשֶׂה מוּצָק בגלל קור חזק - בעיקר נוזל המִתקַשֶה, הנקרש: ״קָפאוּ תהֹמֹת בּלֶב יָם״ (שמות טו, 8); בחורף קפאו מי האגם והיו למשטח קרח;
2. [עח] (בּהרחבה) סובל מִקור חזק: בחורף האחרון קפאנו מקור;
3. [עח] נשאר בּלי תנוּעה בגלל שמוּעה מפתיעה וכד', מִתאַבֵּן, בּבּיטוּי: קופֵא עַל מקומו: כשקיבלנו את הבשורה המרה נשארנו קפואים על מקומנו;
4. [תמ] צָף ועולֶה: ״סאה תרוּמה שנָפלה על-פי מגוּרה וקָפאה״ (תרומות ד, יא) (תנו דעתכם להבדל בין כּוֹפֶה לבין קוֹפֵא)

***