_ פירוש

פירוש

גֿורֶן, גֹּֿרֶן

1. [תנ] מקום איסוף התבוּאה לאַחַר הקציר לשם דישה וניפּוּי:
ומלאו הגרנות בר (יואל ב 24); באה שעת הגורן ויצא בעל הבית לזריה (מדרש רבה בראשית)
2. [תנ] ערמת התבואה שנאספה לדישה וניפּוּי: וגָרְנְךָ יֶאסֹף (איוב לט 12); ומגורנו ומגתו אל ימכור להם (מגילות מדבר יהודה)
3. [תמ] הזמן שבו אוספים את התבואה כדי לדוּש אותה ולנַפּותהּ, עונת הדיש: ימתין עד שתגיע גורן (תוספתא בבא מציעא ט, ט)
4. [תמ] יבול, תנובה: במה דברים אמורים - באילן שהוא עושה שתי גרנות בשנה, אבל באילן שהוא עושה גורן אחת בשנה, כגון זיתים ותמרים וחרובין (ירושלמי שביעית ה, א)
5. [תנ] (בימי קדם) כיכר לַאסֵפות ולכינוסים: יֹשבים איש על כסאו... בגֹרן פתח שער שֹמרון (מלכים א' כב 10); שהקיפוהו כתרים לארונו של יעקב כגורן (סוטה יג)

דקדוק למילה _

[ש"ע; נ'; גורֶן-, גרָנות, גורנות-, גורנו; (יש לשים לב כי מינה של המילה גורן נקבה וצורת הרבים שלה גְּרָנוֹת)] <גרן>

ביטויים עם המילה _

← גורנה של תורה
← חצי גורן
← מן הגורן או מן היקב

מקור המילה _ (אטימולוגיה)

מילה שמקורה אוגריתית, שפה שמית המיוחסת למאות 15-13 לפה"ס, אך נמצאת גם בלשונות שמיות אחרות: אכדית, ערבית ועוד. הדעה הרווחת קושרת את הגורן אל השורש הערבי <גרן> = החלקה וטחינה. מקבילותיה של המילה בסורית ובערבית מציינות בין השאר שקע גדול בסלע, ולכן יש הסוברים שבתחילה נהגו לעשות את מלאכת הדיש בשקעים כאלה.

מילים נרדפות למילה _

גורֶן (תוצאה דומה)
[ש"ע]
1. גֶרֶש , יבוּל , פּרי , תבוּאה , תנוּבה [שדה סמנטי: חַקלָאוּת]

2. מקום הדַיִש [שדה סמנטי: חַקלָאוּת]

3. כּיכָּר , מִגרָש [שדה סמנטי: אדמה]

4. אַמבָּר , אָסָם , מזָוֶוה , מַחסָן , מַמגוּרה [שדה סמנטי: הספקה]

חרוזים למילה _

אורֶן, גורֶן, דֶרֶן, לגהורן, מִקטורֶן, סֶרֶן, ציפורֶן, קֶרֶן, תורֶן, דורֶן, חולֵק עַל הַגורֶן, חצי גורֶן, מַרכין הדֶגֶל עַד חצי הַתורֶן, לא מִכָל אורֶן יֵעָשֶׂה תורֶן