ראה:
מִתהַווה (ג0.43) הִתְהַוּוּת [ש"ע; נ'; הִתהַווּת-, הִתהַווּיות, הִתהַווּיות-, הִתהַווּתו (שם הפעולה של מִתהַוֶוה)] (הוי/ה)
1. [יב] היוָוצרוּת, בוא לכלל הוויה, היעשות :היה אצלם התהוות הדבר מלֹא-דבר נמנע (ספרות ימי הביניים)
2. [עח] קבלת צורה או עיצובה: הִתהווּת הפֶּסל כמו הייתה מעצמה
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה