_ פירוש

מילה שמקורה ארמית שהיא לשון שמית המדוברת באזורים מסויָמים עד היום, בדיאלקטים שונים. הארמית האריכה ימים יותר מכל לשון אחרת וכבר לפני כ-3000 שנה הייתה שפת הדיפלומטית במזרח התיכון דבר שעזר להתפשטותה. חדרו לתוכה מילים משפות האזור כגון פרסית שהייתה לשון המדינה של פרס, מילים יווניות ועוד. הארמית הייתה לשון מדוברת על ידי היהודים, במיוחד גולי בבל במשך מאות שנים ואף חדרה לספרותנו החל במקרא ועד לתלמוד הבבלי ולמדרשים. בעת החדשה, נטלה העברית מילים רבות מארמית והתאימה אותם למערכת המורפו-פונטית שלה.

אִבחֵן, אָכֵן, אֶצלכֶן, אֶתכֶן, אִתְכֶן, בוחֵן, בָכֵן, בַעַדכֶן, גוחֵן, הֶבְחֵן, הָכֵן, הִתחַנחֵן, חֵן, טוחֵן, יְאַבחֵן, יִיבָחֵן, יִיטָחֵן, יִירָכֵן, יִיתָכֵן, כולכֶן, כְלַפֵיכֶן, להיבָחֵן, להיטָחֵן, להֵירָכֵן, להיתָכֵן, לָכֶן, לָכֵן, מְאַבְחֵן, מבַדחֵן, מולכֵן, מַטחֵן, מִצטַחֵן, מִתבַדחֵן, מִתְחַנְחֵן, נֶגדֶכֵן, סוכֵן, עלֵיכֶן, עִמָכֶן, צוחֵן, רוכֵן, שוכֵן, שָכֵן, שֶלָכֶן, תוכֵן, כמו כֵן, לִפְנֵי כֵן, כור בוחֵן