_ פירוש

מילה שמקורה ארמית על פי הפועל 'בדא', ובהופעת 'בדא מליבו' בספר מלכים. ארמית שהיא לשון שמית המדוברת באזורים מסויָמים עד היום, בדיאלקטים שונים. הארמית האריכה ימים יותר מכל לשון אחרת ומכבר לפני כ-3000 שנה הייתה שפת הדיפלומטית במזרח התיכון דבר שעזר להתפשטותה. חדרו לתוכה מילים משפות האזור כגון פרסית שהייתה לשון המדינה של פרס, מילים יווניות ועוד. הארמית הייתה לשון מדוברת על ידי היהודים, במיוחד גולי בבל במשך מאות שנים ואף חדרה לספרותנו החל במקרא ועד לתלמוד הבבלי ולמדרשים. בעת החדשה, נטלה העברית מילים רבות מארמית והתאימה אותם למערכת המורפו-פונטית שלה

בּוֹדֶה, בּידֶה, חוֹדֶה, יְאַדֶה, יבַדֶה, ידַדֶה, יוֹדֶה, יוַודֵא, יֶחדֶה, יחַדֶה, יִיבָּדֶה, יִיבְדֶה, יְיַדֶה, יִיפָּדֶה, יִיפדֶה, יִיצדֶה, יִירדֶה, יִירָדֶה, ינַדֶה, ינודֶה, יַעדֶה, יַרדֶה, מְאַדֶה, מַאדֶה, מְאוּדֶה, מְבַדֶה, מְדַדֶה, מוֹדֶה, מְוַודֵא, מְוַודֶה, מְחַדֶה, מְיַידֶה, מְנַדֶה, מְנוּדֶה, מַעדֶה, מִפְדֶה, מִרְדֶה, מַרְדֶה, מִתְאַדֶה, מִתְבַּדֶה, מִתְוַודֶה, מִתְנַדֶה, עוֹדֶה, פּוֹדֶה, צוֹדֶה, קוֹדֶה, רוֹדֶה, שָׂדֶה

להרחבה ראה:
בוהה, הא, ארבה, אבה, גבא, גא, הגה, בודה, איזה, בוכה, בוטה, בלבוסטה, אטליֶה, לוקה, אילולא, ביאנלה, גומֵא, גומֶא, בונה, טנא, חוסה, כסה. אפעה, מחופה, אופה, חוצא, בודקה, אורה, דה-יורה, דושא