1. [תנ] מילת יחס שפירושה בתוך, אמצע, הפרדה וכד', כגון:
ביני לבינו קיים פער: ויבדל אלֹהים בין האור ובין החֹשך (בראשית א 4); הבונה גדר בינו לבין רשות הרבים (שביעית ג, י)
2. [תמ] גם - לפני שני תנאים שהתוצאה מהם שווה: בין שתרצה; בין כך ובין כך
3. [תנ] פסק זמן, תקופה: "ובין עשׂרת יָמים בכל יַיִן" (נחמיה ה, 18)
4. [תנ] בֵּין...לְ-, בֵּין...וּבֵין... במשמע הבדלה או הבחנה או תיווּך בין שניים: "וִיהִי מבדיל בין מַיִם לָמָיִם" (בראשית א, 6) או לציון שִוויון - כזה כן זה: "אין עִמְךָ לַעְזֹר בין רַב לאין כֹּח" (דברי הימים ב' יד, 10)
***
[מ"י] <בין>
מקור המילה _ (אטימולוגיה)
מילה שמקורה אוגריתית, שפה שמית המיוחסת למאות 15-13 לפה"ס. השפה התפרסמה בזכות כתובות שנכתבו על חֵמָר בכתב היתדות שנמצאו בעיקר בעיר אוגרית ב-1929. הכתב הוא כתב יתדות המכיל שלושים סמלים ונכתב משׂמאל לימין. מילת היחס בין מופיעה בתנ"ך לא פחות מארבע מאות פעמים, חלקן בנטייה (ביני, בינך, בינם או ביניהם וכדומה).
בֵּין
באֶמצַע , באֶמצָעית , בֵּינות , בּתוך , דֶרֶך , בחצות , בחֶציון , בממוּצָע , במֶרכָּז , בתָוֶוך [שדה סמנטי: אמצע] | ניגודים: צַד, קָצֶה
בֵין, בֵן, גִיבֵן, דִרבֵן, הִסתַבֵן, הִתאַבֵן, הִתגַבֵן, הִתחַרבֵן, הִתחַשבֵן, הִתלַבֵן, הִתעַצבֵן, חִרבֵן, חִשבֵן, יגַבֵן, ידַרבֵן, יחַרבֵן, יחַשבֵן, ילַבֵן, יסַבֵן, יִסתַבֵן, יעַצבֵן, מאַבֵן, מְגַבֵן, מְדַרְבֵן, מְחַרְבֵן, מְחַשְבֵן, מְלַבֵן, מַלְבֵן, מְסַבֵן, מִסְתַבֵן, מְעַצְבֵן, מִתְאַבֵן, מַתְבֵן, מִתְגַבֵן, מִתְחַרְבֵן, מִתְחַשְבֵן, מִתְלַבֵן, מִתְעַצְבֵן, מַכְנִיס אֶת ראשו בֵין, מַכניס ראשו בֵין, נָפלו דבָרים בֵינו ובֵין
בין פרוש | בין פירוש | בין מילון | בין הגדרה מילונית | בין מילון עברי | בין מילון אנציקלופדי | בין אנציקלופדיה | בין תרגום
בין פירוש השם | בין פירוש המילה | בין משמעות המילה | בין ביטויים | בין דקדוק | בין לשון | בין ניבים | בין אטימולוגיה
בין מילים נרדפות | בין ניגודים | בין חריזה | בין חרוזים | בין צירופים | בין פתגמים | בין ניבים | בין תחביר
בין ביטויים | בין ציטוטים | בין ראשי תיבות