היא העיר אח'תאתון שפירוש שמה "אופק האֵל אתון". העיר נבנתה בידי אמנח'תפ הרביעי אח'נאתון בשנה השישי למלכותו. הוא הפָכהּ לעיר בירתו. מקומה כ-250 ק"מ מהדלתה של הנילוס וכ-480 ק"מ מתבי. רוחב העיר היה ק"מ ומחצה ואורכה כשישה ק"מ. בצוקים שמסביב לה נחקקו ארבע עשרה אסטילות גדולות ובהן כתובות המספרות כי העיר ושטחים משני צדי הנהר מסביב לה הוקדשו לאֵל אתוּן. בשנת 1887 נמצאו במקום תעודות המכונות מכתבי אל-עמארנה, שהן מארכיונם המלכותי של אמנח'תפ השלישי (1377-1413 לפני הספירה) ושל בנו אמנח'תפ הרביעי (1360-1377 לפני הספירה). התעודות כתובות באכדית בכתב היתדות. מהתעודות למדים על המשטר בארץ, וכן למדים שמעמד בפני עצמו היו החַ'בִּירוּ שנדדו בארץ ובאזורי הַסְפָר. אם אכן הח'בּירו הם בני עֵבר, הרי שיש בתעודות עדות לחדירתם של ראשוני העולים מבני ישראל לארץ ישראל. תעודות אלו הן מקור להבנת המתרחש בארץ במאות החמש־ עשרה והארבע־עשרה לפני הספירה
***