1. צליל של דיבּוּר או של נגינה וכד': קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה (ירמיה לג, 1); קולו נשמע למרחוק; בקולו הייתה פריכות יבשה ונוקשה
2. תנוּעה גַלית של האוויר הנגרמת מרַעש, מנגינה וכד', מתפּשטת במהירוּת של 300 מ' בשנייה ונִקלֶטת בּאֵיברֵי השמיעה: וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד (שמות יט, 19);
אנגלית: voice; sound
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
![קוֹל [תנ]<sup>1</sup>](assets/images.lib/0_05008100_1541071308_1564870456.jpg)
טעות \ הערה