1. [תנ] שׂיחה, דִיוּן בין שני משתתפים או יותר (בּלועזית: דִיאָלוֹג): "כִּי שִׂיחַ וְכִי שִׂיג לוֹ" (מלכים א' יח, 27); ״אתם יְדַעתֶם את האיש ואת שׂיחו״ (מלכים ב' ט, 11);
2. [עח] (בּבַלשָנוּת) רֶצף לשוני הגדול ממשפּט אחד: אין זה משפט אחד אלא שׂיחַ;
3. [תנ] תפילה, תחנונים, השתפּכוּת הנפש, הגוּת: "ולפני ה' יִשפֹּך שׂיחוֹ" (תהילים קב, 1);
4. [תנ] עסק, עִניָין: כי שיח וכי שיג לו (מלכים א' יח, 27);
אנגלית: conversation; expression
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
![שֵׁיחְ' [מש]](assets/images.lib/0_46762800_1525291572_1056144306.jpg)
![שִׂיחַ<sup>1</sup> [תנ]](assets/images.lib/0_46358200_1520891224_316869487.jpg)
טעות \ הערה