רכב פירוש

שורש של הערכים:
אַרכּוּבּה, הֶרכֵּב, הַרכָּבה, הִתרַכּבוּת, מוּרכָּב, מרוּכָּב, מֶרכָּב, מֶרכָּבה, מַרכּיב, מִתרַכֵּב, רוכֵב, רֶכֶב, רַכָּב, רַכָּבוּת, רַכֶּבֶת, רָכוּב, רכיב, רכיבה, תִרכּובֶת, תַרכּיב

***

1. [עח] כלי תחבורה, כגון:
מכונית, אוטובוס, מֶרכָּבה, אופַניים (בהוראה זו משמש גם: כּלִי רכב - בעיקר בריבוי: כלֵי רכב); אור פנסי הרכב חורץ את האפלה
2. [תנ] מִרְכֶּבֶת מלחמה עם שני אופַנִּים הרתומה לסוס או לצמד סוסים: וסוס ורכב רב מאד (יהושע יא, 4); לסוסתי ברִכבֵי פרעה דימותיך (שיר השירים א, 9)
3. [עח] בפקודת התעבורה: רכב הנע בכוח מכני או הנגרר על ידי רכב או על ידי בהמה, וכן מכונה או מִתקן הנעים או נגררים כאמור, לרבות אופניים ותלת-אופן ולמעט רכב ששר התחבורה פטר אותו בצו מהוראת פקודה זו, כולן או מקצתן
אנגלית: vehicle

***

האֶבן העליונה של רחַיים (כנגד:
שֶכֶב - האבן התחתונה): פלח רכב (שופטים ט, 53); את הרכב סובבו אדם או בעל חיים והגרעינים נטחנו לקמח (גם ממל)
אנגלית: upper millstones

***

רוכֵב, עָנף מורכב על כַּנה ממין אַחֵר, ענף מסועף שממנו נלקחים כלל הרוכבים לשם הרכבה:
ואין מרכיבין זיתים ברכב של תמרה (תוספתא כלאיים א, י)
אנגלית: grafting

***

1. הנוהג ברכב:
"וַיֹאמֶר לָרַכָּב הפֹךְ יָדְךָ" (דברי הימים ב' יח, 33)
2. פָרָש, רוכב על סוס: "קח רכב ושלח לקראתם" (מלכים ב' ט, 17) (תנו דעתכם להבדל בין רַכָּב לבין רָקָב) (ראה: רוכֵב)
אנגלית: coachman

***