1. [תנ] (בּחַקלָאוּת) מִזרֶה, כּלי בעל ידית ארוּכּה לשׂים בּו תבוּאה לזרייה בָּרוּחַ, כדי להפריד בין המוץ והגרעינים, כאמור בפסוק: "אשר זֹרָה בָרַחַת וּבַמִזְרֶה" (ישעיה ל, 24); רחת של גרוסות (כלים טו, ה)
2. [עח] (בּספּורט) מַחבֵּט בַּעל רֶשת של חוּטים לטֶנִיס (בּלועזית: רָקֵטָה)