1.[תנ] המרחק מצִדו האחד לצִדו האחר גדול (ההפך: צַר): ארוכה מארץ מִדָה ורחבה מִנִי ים (איוב יא 9); ההיכל צר מאחוריו ורחב מלפניו (מידות ד, ז); כבישים רחבים
2. [תנ] (בּהשאלה) מַקיף, כּולל הרבֵּה: המלאכה הרבה ורחבה (נחמיה ד 13); תפיסה רחבה של הנושא
3. [תמ] שֶיֵש בו מידת רוחב מסוּיֶמת: נֶסר שהוא רחב ארבעה טפחים (סוכה א, ו)
4. [תנ] מרוּוָח, ששִטחו גדול: ולהעלותו מן הארץ ההוא אל ארץ טובה ורחבה (שמות ג 8)
5. [עח] [בצורת ז"י] (בּמוּזיקה) אִטי ומרוּוח (בּלועזית: לַרְגוֹ)
6. [עח] גדול מדי, לא צמוד (כשנאמר על בגד)
[ת'] (רחב) מרוּוָּח - ההפך של צר - גדול ממדים בשטח, כאמור בפסוק: "רְחַב נֶפֶש יְגָרֶה מָדוֹן" (משלי כח, 25)
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה