1. [תנ] מִתגָאֶה, נוהֵג בשחצנוּת, מתחצף, מתרברב: יִרְהבוּ הנער בַּזָקֵן והנִקלֶה בַּנִכְבָּד (ישעיה ג, 5); הישמר אל תרהב מאוד ואל תדמה לחסרי מדע (בן סירא יג, יא) 2. [עח] מֵעֵז, מרהיב (סִפרוּתי): המשורר הצעיר לא רהב לפרסם את שיריו בעיתון 3. [תנ] מבקש, מִתחנן, מפציר: לֵלֵךְ הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ (משלי ו, 3); הוא רוהב בפני אביו כי ימחל לו על מילותיו הקשות 4. [יב] פּוחד, ירֵא: נשיכה מחוסר לב רוהב (מלשון הפיוט); אם תמצאי מצוק וצר, אל תפחדי, אל תרהבי (מלשון הפיוט) אנגלית: proud, dare, afraid
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה