קם פירוש

1. [תנ] עובר לתנוּחת עמידה, ניצָב על רגליו:
שֶבַע יִפֹּל צַדיק וָקָם (משלי כד, 16); וְנָפלָה וְלֹא תֹסִיף קוּם (ישעיה כד, 20); משנכנס האורח לחדר קמו כולם על רגליהם;
2. [עח] מתעורר מִשנָתו: הוא קם בשעה ארבע בבוקר, לכן הוא נראה עייף;
3. [תנ] (ל-) עובר לִרשוּת: וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר (בראשית כג, 20);
4.[תנ] מַחזיק מַעמָד, לא נכשל: על כֵּן לא יָקמוּ רשָעים בַּמִשפָּט (תהילים א, 5); לא תוּכַל לָקוּם לִפני אֹיְבֶיךָ (יהושוע ז, 13)

***

1. [(בּהרחבה) עושה, נעשה, נולד (רעיון, חזון):
ואַתה תֶאזֹר מָתנֶיךָ וקַמתָ ודִבַּרתָ אלֵיהֶם (ירמיה א, 17); הרעיון קם והיה;
2. בּא, קורה: וקָמוּ שֶבַע שְנֵי רָעָב אחריהן (בראשית מא, 30);
3. מִתקַיֵים, חל, יוצא לַפּועַל, מבוּצע, כּגון בּבּיטוּי: לֹא יָקוּם ולֹא יִהיֶה: על-פי שני עֵדים או על-פי שלֹשָה עדים יָקוּם דָבָר (דברים יט, 15); קוֹם יָקוּמוּ דבָרַי עלֵיכֶם לְרעה(ירמיה מד, 29); ונֵדר אלמנה... יָקוּם עָלֶיהָ (במדבר ל, 10);
4. משַמֵש פּועַל עֵזר לציוּן נכונוּת והזמנה לפעוּלה, כגון: וקַמתָ ועָליתָ אֶל הַמָקום אשר יִבחַר ה' אלֹהֶיךָ בו (דברים יז, 8); משהחליט דבר-מה, מיד קם ועשה;
5. מתעודד, חוזר למַצָּבו, משתקם, מַחלים: אִם יָקוּם והתהלך בחוּץ עַל מִשענתו (שמות כא, 19);
6. עומֵד לימין, מנַצֵּח, מתגבר על-, מתנגד, מתנפל על-: ואָרַב לו וקָם עליו (דברים יט, 11)

***

1. (על) מִתנַפּל, תוקֵף, בָּאִמרה:
הקָם להָרגְךָ הַשכֵּם להָרגו: ואָרַב לו וקָם עָלָיו והִכָּהוּ נֶפֶש וָמֵת (דברים יט, 11); הקם עליך לפגוע בך התגונן מפניו ותקוף אותו;
2. מעורֵר נֶגד, מִתנַגֵד, מִתקומֵם: בַּת קָמה בּאִמָה כַּלָה בַּחמֹתָהּ (מיכה ז, 6); בגיל העשרה קמים הילדים נגד הוריהם
אנגלית: aggressor; rebelling

***

כָּהה:
וְעֵינָיו קָמָה וְלֹא יָכוֹל לִרְאוֹת (שמואל א' ד, 15)
אנגלית dim

***