קיבול פירוש

1. [יב] חָלָל שאפשר למַלֵא בּדָבָר, נֶפַח:
והמים בקיבּוּלו הגדול (של הכלי) (רש"י שבת מא.); הם מילאו את כל קיבול הכלי
2. [תמ] קַבָּלה, לקיחה (מיוּשן): שחיטָתָן בַּצָפון וקיבּוּל דָמָן בִּכלי שָרֵת בַּצָפון (זבחים ה, א); שיר השירים קודֶש קודָשים שכּוּלו יִראַת שמים וקיבּוּל על מַלכוּתו (רש"י שיר השירים א, 1)
3. [עח] (בּבַנקָאוּת) הסכּמה (על-ידי חתימה וכד')
4. [יב] (בּהשאלה) תפיסה בחוּשים או בשֵׂכל: זכוּת עֶצֶם נַפשו וקיבּוּלה לאורֵי האמת המַגיעים אֵלֶיהָ (חובות הלבבות); קיבול הרעיון היה לו קשה
אנגלית: volume, capacity, acceptance

***

1. פעולת אחד הצדדים למשא ומתן, המעידה על הסכמה לעסקה שמוצעת לו על ידי הצד השני ויוצרת בכך קשר של התחייבות הדדית. הסכמה כזו יכולה שתהיה משתמעת או חלקית, ויכול שתהיה בעל פה או בכתב, בהתאם לאופייה של ההצעה. בדרך כלל מלווה את ההסכמה פעולה כתובה (כגון:
חתימת חוזה, הוצאת פוליסת ביטוח, או רישום אחר כלשהו) (להרחבה ראה מעות)(ראו גם: הצעה וקיבול) (השוו: קבלה)
2. חתימת נמשך, המתחייב על ידי החתימה לפרוע שטר משוך עליו במועד ובמקום מסוימים. בעת הקיבול מציינים את התאריך ומקום התשלום. מי שמקבל את השטר מכונה "קבל" (acceptor) (להרחבה ראה מעות)
3. שטר החוב עצמו, או שטר החליפין, שקובל כאמור
אנגלית: acceptance

***