1. [יב] הקָלה, ויתוּר על הקפּדה (ההפך: חומרה), בעיקר בּבּיטוּי: פּוסֵק (או: נוהֵג) לקוּלה מוצֵא נימוּק להָקֵל (בדין, בַּהלָכה) (רווחַ גם: קוּלָא - על דרך הארָמית): בית הילל נטה לקוּלה ברוב הלכותא;
2. [תמ] חֵטא קל, פֶּשע לא חמוּר: והלֹא קוּלותָיו של אחאב הם כחוּמרותָיו של ירבעם (ירושלמי סנהדרין כח, ב)
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה