1.[תנ] קָהל מאוּרגן, עֵדה: תורה צִוה לָנוּ מֹשה מורָשה קהִלַת יַעקֹב (דברים לג 4); אל תרשיעך בעדת שער ואל תפילך בקהילה (בן סירא ז, ז); הקהילה מאוחדת סביב מנהיגה
2. [עח] חברת אנשים שהמכנה המשותף שלהם מובהק. ציבּוּר הגָר בּאֵזור מסוּיָם, קיבוץ של אנשים החיים במקום אחד ומקיימים מוסדות ופעילויות משותפים
3. [יב] ציבּוּר מאוּרגן של היהוּדים בַּגולה: אב הרחמים... הוא יפקוד... קהילות הקודֶש שמסרו נפשן... (מתוך התפילה); הגויים פרעו בקהילות ישראל
4. [יב] קבוּצת אנשים שֶיֵש להם השקפה מסוּיֶמת, סיעה: יִתחַלֵק עניין הייחוּד הַנִכתָב בסֵפֶר התורה לִקהילַת המדַבּרים (חובות הלבבות); הקהילה כולה פעלה למען הרעיון שאנשיה האמינו בו
5. [תמ] אסֵפה, כּינוּס: רַבּי עקיבָא... היה מַקהיל קהילות בָּרַבּים ועוסֵק בַּתורָה (ברכות סא); לאחר המאורע התכנסה הקהילה כדי להחליט על דרכי פעולה
6. [עח] קבוצה מאורגנת של צמחים או של בעלי חיים החיים באותו אזור, בדרך־כלל בעלי אופי מסוים וצרכים משותפים
אנגלית: community
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה