צעיר פירוש

1. [תנ] (אדם) בין גיל היַלדוּת לגיל הזִקנה, רך בַּשָנים, שגילו אינו רב:
"וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ" (בראשית מג, 33); "צָעִיר אֲנִי לְיָמִים וְאַתֶּם יְשִׁישִׁים" (איוב לב, 6);
2. [עח] בָּחור, עֶלם: צעיר תמים הוא וחסר ניסיון; הצעירים נבלעו בחשיכה שמחוץ למעגל האור כדי להתנשק עם מאהבים ומאהבות
3. [תנ] קטן בגילו מֵאַחֵר: "הנה אלפִּי הדל במנשה ואנֹכי הצעיר בבית אבי" (שופטים ו, 15); "ואתה בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה" (מיכה ה, 1); אחותי צעירה ממני בשנה (תנו דעתכם להבדל בין צָהִיר לבין צעיר)
אנגלית: young; youth

***

1. [תנ] שוּליַית רועֶה, משָרֵת:
"אם לוא יסחָבוּם צעירי הצאן" (ירמיה נ, 45);
2. [תנ] קטן ושפל: "צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה" (תהילים קיט, 141);
3. [תנ] מוּעט במספר: "ומשפּחתי הצְעִירה מכּל מִשפּחות שבטי בנימִן" (שמואל א' ט, 21);
4. [עח] (בעולם החסידות) (בה"א היידוע - הצעיר) יורש של המנהיג הדתי (תנו דעתכם להבדל בין צָהִיר לבין צעיר)
אנגלית: apprentice; worthless; little

***