1. [תמ] (נתינת) פּקוּדה, צַו, מִצווה: אין הציווי בכל מקום אלא זֵרוּז (ספרי נשא א.); ללכת בשליחותו ולעשות ציוויו (מדרש רבה שמות יב); המורה דיבר אל תלמידיו בלשון ציווי
2. [יב] (בּדִקדוּק) צוּרת הפּועַל המורה על פּקוּדה או על בַּקָשה, כגון: שֵב, היכָּנסי, הַסבּירוּ: והציווי מן הפועל הקל אשר עתידו יפעול... יהיה: פעול (הרקמה לג'נאח, 85) (בלועזית:
אִימְפֶרָטִיב)
אנגלית: imperative
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה