1.[תמ] שהוּסַר מעליו המִטען: (חמור) אחד פרוּק ואחד טעוּן, מעבירין את הפרוּק מפני הטעון (ירושלמי בבא קמא ג, ד)
2. [עח] (נֶשק) שהוּסרה ממנו התַחמושֶת
3. [יב] שפָּרַק מֵעליו עול, ניצל: נוּגפוּ (המצרים) על ים ברדפם פרוּקים (ספרות ימי הביניים)
4. [עח] מוּסָר, מוּרחק, מוּרָד: דרגותיהם פרוקות
5. [יב] שָבוּר, רָצוּץ: ויכין העצמות הפרוקים (ר' שלמה אבן גבירול, א 136)
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה