1. [תמ] מעופף, טס: מה הדבורה הזו פורחת (במדבר רבה יז); הציפור פרשה כנפיה ופרחה לשמים
2. [תנ] מצמיח פּרחים, מלַבלֵב: יפרח כשושנה ויך שורשיו כלבנון (הושע יד 6); והנה פָּרַח מַטֶּה אהרון (במדבר יז, 23)1 השקדייה פורחת בגני
3. [תנ] (בּהשאלה) מַצליחַ, משַׂגשֵׂג, גדֵל: ועצמותיהם כדשא תפרחנה (ישעיה סו 14); הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל (ישעיה כז 6); העסקים פרחו ושגשגו למרות המיתון
4. [תמ] מסתלק, נעלם: ברחו הכתובים ופרחו הלוחות (פרקי דרבי אליעזר מה); אהובי פרח כלא היה
5. [תנ] מתפּשט בעור הגוּף ככתמים בּצוּרת פֶּרַח: ויהי שחין אבעבועות פורח באדם ובבהמה (שמות ט 10); ואם פרוח תפרח הצרעת בעור (ויקרא יג 12); כתמים מוזרים פרחו בפניו של החולה
אנגלית: flowery
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה