עם הארץ פירוש

1. [תמ] בּוּר, חסַר השׂכּלה, אחד מֵהעָם:
גדולה שנאה ששונאין עמי הארץ תלמיד חכם יותר משנאה ששונאין עובדי כוכבים את ישראל (פסחים מט:) אין בּוּר - ירֵא חטא ולא עַם הָאָרֶץ - חסיד (אבות ב, ה)
2. [תמ] (בתחילת תקופת המשנה) אדם מבני המעמד הנמוך של העם שאינו מקפיד על דיני טומאה וטוהרה והפרשת תרומות, ואינו יודע תורה
3. [עח] כינוי לאיכרים בעלי אחוזות, בנבדל מיושבי הערים
4. [תנ] גוי, יושבי המָקום. כינוי לשבטים נוכרים בארץ ישראל: וייקח אברהם ויישתחו לעם הארץ לבני חת (בראשית כג 7); וַתַּעֲשׂוּ לָכֶם כֹּהֲנִים כְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת (דברי הימים ב, יג 9)
5. [תנ] כלל התושבים האזרחים להבדיל מן השרים האצילים: וַיַך עַם הָאָרֶץ את כל הקֹשרים (מלכים ב' כא 24)
אנגלית: resident; ignorant; peasant

***