1. [תנ] קַדרוּת, חושֶך, חשֵכה: עֹשׂה שחר עֵיפה (עמוס ד 13); עומדי חסר עונג בארץ עיפה (מלשון הפיוט)
2. [יב] מִדבָּר: ושמש ביום קור ועב בעוצר והדס בָּעֵיפה (מלשון הפיוט)
3. [יב] ערָב: מכתב יהודה והגות עבר לחכמת יון ועל משקל בני עפר ועיפה (ר' שמואל הנגיד)
4. [תנ] שם עצם פרטי: ובני מדין עיפה ועפר וחנוך (בראשית כה 4)
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה