עוקר פירוש

1. [תנ] תולש עִם השורֶש:
"עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעקוֹר נָטוּעַ" (קוהלת ג 2); כובש הרים ועוקר, לטובה עמו יבקר (מלשון הפיוט)
2. [תמ] (בהשאלה) עובֵר לָגוּר בּמָקום אַחֵר: עוקר דָיורין (פסיקתא רבתי איכה)
3. [עח] (בּהשאלה) מֵסיר לגַמרי (מן המחשבה וכד'): הוא עוקֵר את העניין ממחשבתו
4. [תמ] מבַטל, מֵפֵר: אמר לו ר' אליעזר: עקיבא, עָקַרתָ מה שכתוב בתורה (פסחים ו, ב); יש כוח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה (ספרות ימי הביניים)
5. [תמ] מעביר ממקום אחד למקום שני: אין עוקרין בהמה חיה ועוף ברשות היחיד, ואין צורך לומר ברשות הרבים (תוספתא שבת טו, א); עוקרין הקערה לגמרי ויניחה בקרן זווית כאילו כבר אכלו (ספרות ימי הביניים)
6. [תמ] הורס, מחריב: שעוקֵר וחוקק בצד האסקופה ושוחט בתוכה (מכילתא פרשת בוא); ראה מה אלוּ מבקשים לעקור (רש"י במדבר כב 36)
אנגלית: uproot; extract; displace, transfer; Destroys

***

***