1. [תנ] מִפתָן, החֵלֶק התַחתון שֶל מִסגֶרֶת הפֶּתַח: ופִנה האִשה פִלגשו נֹפלת פתח הבית וידיה על הסַף (שופטים יט, 27); וְיִרעשוּ הסִפּים (עמוס ט, 1); הכלב עומד על סַף הדלת ונובח
2. [עח] (בּהשאלה) נקוּדַת התחָלה: על סַף שנת הלימודים פתחו המורים בשביתה; היא עמדה על סף דמעות; הפקיד עומד על סף פרישה
3. [עח] גבוּל שֶלמַטה מִמֶנוּ או מעליו אֵין הגֵירוּי מורגש: סַף כאב גבוה; סַף סֵבל נמוך
4. (במחשבים) ערך נתון המשמש לפיקוח על הפקת אות פלט ממספר אותות קלט בשער סף.
אנגלית: threshold; verge
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה