1. [תמ] אות, צִיוּן שֶאֶפשָר להַכּיר דָבָר עַל-פּיו: מצא דבר שיש בו סימָן בצד דבר שאין בו סימן - חייב להכריז (תוספתא בבא מציעא ב, ב); סימָנֵי דרך
2. [עח] צִיוּן מוּסכָּם לִדבָרים כּתוּבים, כגון: סימָנֵי ניקוד; סימָנֵי פּיסוּק
3. [יב] פִּסקה או סעיף המצוּיָנים בּמִספָּרים או בּאותִיות: ר' יהודה היה נותן בהן סימָנים (ספרי כי תבוא קכח)
4. אותיות ספרות מלים דמויות או אותות אחרים, או צירופם של אלה, בשני ממדים או בשלושה ושנועד לזהות דבר־מה.
5. סימן שמטביע אדם שאינו יודע קרוא וכתוב על מסמך כספי.
6. [עח] (בּצבא) ציון דַרגה: סימָנֵי קצין על החולצה
7. [עח] תנועה או פעולת גוף המַבּיעה משאלה, אות להתנהגות: התינוקת מראה סימָנֵי רעב
8. [עח] תו, הֶתקן, תווית או אות אחֵר לשם זיהוי: סימן חתימה; סימָן של היצרן
אנגלית: character, mark, sign, symbol